הלכה: אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ אֶלָּא בִדְמַיי. הָא בְּוַדַּאי לֹא שֶׁאֵין מוֹסְרִין וַדַּאי לְעַם הָאָרֶץ.
משנה: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מָעוֹת בִּירוּשָׁלֵם וְצָרִיךְ לָהֶם וְלַחֲבֵירוֹ פֵּירוֹת אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי הַמָּעוֹת הַלָּלוּ מְחוּלָּלִים עַל פֵּירוֹתֶיךָ נִמְצָא זֶה אוֹכֵל פֵּירוֹתָיו בְּטָהֳרָה. וְהַלָּהּ עוֹשֶׂה צוֹרְכוֹ בְּמָעוֹתָיו. וְלֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ אֶלָּא בִדְמַאי. פֵּירוֹת בִּירוּשָׁלֵם וּמָעוֹת בִּמְדִינָה אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחוּלָּלִין עַל פֵּירוֹת הָאֵלּוּ. מָעוֹת בִּירוּשָׁלֵם וּפֵירוֹת בִּמְדִינָה אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחוּלָּלִין עַל פֵּירוֹת הָהֵם וּבִלְבַד שֶׁיֵּעָלוּ הַפֵּירוֹת וְיֵאָֽכְלוּ בִירוּשָׁלֵם. מָעוֹת נִכְנָסוֹת לִירוּשָׁלֵם וְיוֹצְאוֹת. פֵּירוֹת נִכְנָסִין וְאֵינָן יוֹצְאִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַפֵּירוֹת נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין. 16b פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָֽבְרוּ בְּתוֹךְ יִרוּשָׁלַיִם. יַחֲזוֹר מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלֵם. וּשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן סַלֵּי עֲנָבִים לְגַת. וְסַלֵּי תְאֵינִים לְמוּקְצֶה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים מַעֲשֵׂר שֵׁינִי יַעֲלֶה וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלֵם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל פֵּירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁייִפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ עַל פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יַחֲזוֹר מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלֵם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יִיפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְהַדְּמַאי נִכְנַס וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והדמאי. מפרש בגמרא דוקא פירות טבל של דמאי נכנס ויוצא ונפדה אבל מעשר שני של דמאי קולטין אותו המחיצות כמו בשל ודאי:
ר''ש בן יהודה וכו'. דקסבר הואיל וקליטת מחיצות מדבריהם הוא מקילין בית הלל אף בפירות שנגמרה מלאכתן והלכה כת''ק דבפירות שנגמרה מלאכתן לא נחלקו ב''ה:
בש''א יחזור מע''ש שלהם ויאכל בירושלים. דמחמירי בקליטת מחיצות ובה''א יפדה מעשר שני שלהן בחוץ ויאכל בכל מקום:
ושלא נגמרה מלאכתן. כגון סלי ענבים לגת שעדיין נשאר גמר מלאכתן הדריכה והסחיטה וכן סלי תאנים למוקצה והוא מקום ששוטחין אותן כדי לייבשן שעדיין מחוסרין היובש בהא פליגי:
מתני' פירות שנגמרה מלאכתן. ואין צריכין עוד איזו מלאכה הכל מודים שאם עברו בתוך ירושלים אף בעודם טבל ויצאו שיחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים שכבר קלטוהו מחיצות ואין יכול להוציא מעשר שני עליהן מפירות אחרות שלא נכנסו. לירושלים:
רשב''ג אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין. בגמרא אמרו דלא אמר רשב''ג אלא כדי לעשות מהן עיסה חוץ לירושלים ולחזור אותן אח''כ וכן הכל כדי לעשות עיסה ולחזור מפני שבירושלים לא היה מצוי כל כך לטחון ולאפות ואין הלכה כרשב''ג:
גמ' כדי לעשות עיסה ולחזור וכו'. אדברי רבי שמעון בן גמליאל קאי כדפרישית במתני' והובא זה לעיל בפ''ב בהלכה ד':
מתני' מי שהיו לו מעות בירושלים. של מעשר שני וצריך להם להוציא לשאר דברים שאין נלקחין בכסף מעשר כגון לסחורה או לשארי דברים שהן חוץ מאכילה ושתיה וסיכה:
ולחבירו פירות של חולין והן ג''כ בירושלים ורוצה לאכלן:
אומר לחבירו הרי המעות האלו. של מעשר מחוללין על פירותיך ונמצא אלו הפירות קדושת מעשר עליהן ויאכל אותם חבירו זה בטהרה והלה עושה צרכיו במעותיו לפי שיצאו המעות לחולין וקמ''ל דאע''ג דאין פודין פירות מעשר שני טהור בירושלים חילול מעות מעשר על הפירות מותר אף בירושלים:
ולא יאמר כן לעם הארץ. לפי שאסור למסור מעשר שני של ודאי לעם הארץ שאינו נזהר לאכלן בטהרה אלא במעות מעשר שני של דמאי מותר למסור לעם הארץ מפני שהוא ספק דשמא כבר הופרש מע''ש ואין קדושת מעשר עליהן:
פירות בירושלים ומעות במדינה. חוץ לירושלים אומר הרי המעות ההם מחוללין וכו' וכן איפכא וקמ''ל שאינו צריך להיות המעות והפירות במקום אחד בשעת החילול:
גמ' שהוא אומר לו עבר עלי טבילה אחת. כלומר חבירו זה אומר לו כבר טבלתי מטומאתי ולפיכך מותר לומר לו הרי המעות מעשר מחוללין על פירותיך שזה יאכלם בטהרה. אבל לא יאמר כן לע''ה אלא בדמאי. שהוא חשוד על הטהרות ובדמאי הוא שהתירו הא בודאי לא שאין מוסרין ודאי של מעשר שני לע''ה:
מתני' מעות. של מע''ש נכנסות לירושלים ויוצאות שאין המחיצות קולטות אלא להפירות שכיון שנכנסו פירות מע''ש לירושלים אסור להוציאן משם ואם עבר והוציאן או שיצאו בשגגה יחזרו ויאכלו בירושלים ואפי' הן של דמאי וקליטת המחיצה מדבריהם הוא:
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עִיסָּה וְלַחֲזוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עִיסָּה וְלַחֲזוֹר.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר זֹאת אוֹמֶרֶת יְרוּשָׁלֵם עָשׂוּ אוֹתָהּ כַּחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה. מַה חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה טוֹבֶלֶת אַף זוֹ טוֹבֶלֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּדִין הוּא הָיָה אֲפִילוּ בָּתִּים שֶׁשָּׁם לֹא יַטְבִּילוּ שֶׁהֵן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא זֹאת אוֹמֶרֶת יְרוּשָׁלֵם עָשׂוּ אוֹתָהּ כַּחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה מַה חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה תוֹפֶסֶת אַף זוֹ תוֹפֶסֶת. אָמַר רִבִּי הָדָא אָֽמְרָה כְּרִי שֶׁהוּא טָבוּל לָרִאשוֹן וּלְשֵׁינִי אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שֵׁינִי לוֹקֶה. הָתִיב רִבִּי מָנָא. וְהָתַנִּינָן בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יַחֲזוֹר מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלֵם. אִית לָךְ מֵימַר עַל דְּבֵית שַׁמַּי לוֹקֶה. אֶלָּא חוֹמֶר הוּא בִּמְחִיצוֹת. אוֹף הָכָא חוֹמֶר הוּא בִּמְחִיצוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה כרי שהוא טבול לראשון ולשני. שלא ניטלו ממנו לא מעשר ראשון ולא מעשר שני אם התרו משום מעשר שני שבו אל תאכל מן הכרי הזה חוץ לירושלים לוקה שהרי כאן ג''כ נכנסו הפירות לירושלים בעודן טבל ומשמע שלא הופרש מהן אף מעשר ראשון דהא פירות שנגמרה מלאכתן קתני והיינו שאי בהן אלא גמר מלאכה למעשרות אבל עדיין לא הופרש מהן מעשרות כלל ואפ''ה נקלט המעשר שני שבתוכן שצריך לאוכלו בירושלים אחר שיפרישנו וא''כ ש''מ דאם התרו בו על מעשר שני שבאותן הפירות ועבר ולא החזירן ואכלו חוץ לירושלים לוקה. התיב ר' מנא והתנינן. גבי פירות שלא נגמרה מלאכתן דקסברי ב''ש דנקלטו ויחזור מעשר שני שלהן לאכלו בירושלים אית לך מימר על דב''ש לוקה בתמיה וכי מצית אמרת דלב''ש הואיל והמחיצות קולטות אם עבר ואכל המעשר שבהן חוץ לירושלים שלוקה הלא לא נגמרה מלאכתן למעשרות ואין כאן חיוב המעשרות כלל אלא מאי אית לך למימר חומר הוא שהחמירו במחיצות שהן קולטות אפי' בלא נגמרה מלאכתן לענין שאם אח''כ תגמר מלאכתן ויפריש המעשרות שצריך לאכול המעשר שני בירושלים אוף הכא בפירות שנגמרה מלאכתן חומר הוא במחיצות ולענין קליטה בלבד הוא שהחמירו לכתחלה אבל לא לענין שאם התרו בו ועבר שלוקה:
אלא. אי בעית לדמות לחצר בית שמירה אימא הכי זאת אומרת ירושלים עשו אותה כחצר בית שמירה וכל חד וחד למאי דשייך לה מה חצר בית שמירה תופסת הפירות לענין קביעות מעשרות אף זו תופסת לענין קליטת מחיצות דקולטת אף בפירות טבל למעשר שני שבהן אבל לענין קביעות מעשרות שיהא אסור לאכול מהן עראי אם נכנסו לירושלים זו לא שמענו:
א''ר יונה. אם לענין דטובלת וקובעת לכל מעשרות קאמרת קשיא דהא בדין היה שאפי' בתים של שם לא יטבילו את הפירות לפי שהן של כל ישראל דירושלים לא נחלקה לשבטים ולא דמייא לחצר בית שמירה שקובעת למעשר שאין רשות אחרים עליה:
גמ' זאת אומרת ירושלים עשו אותה כחצר בית שמירה. דטובלת למעשר ואסור לאכול מהן עראי כדתנן לעיל בפ''ג דמעשרות אף זו טובלת דהא מתני' בפירות טבל איירי וקתני דמעשר שני נקלט וקס''ד דה''ה לענין שאר מעשרות דטובלת כמו חצר בית שמירה:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי הִפְרִישׁ עָלָיו שֵׁינִי מִמָּקוֹם אַחֵר נִפְטָר אוֹ כְבָר תְּפָשָׂתוֹ מְחִיצָה. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי עָשָׂה כוּלּוֹ שֵׁינִי לְמָקוֹם אֶחָד כּוּלּוֹ נִתְפָּשׂ אוֹ לֹא נִתְפָּשׂ אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כולו נתפס. כלומר מי אמרינן דכל הטבל כולו נתפס בקליטת מחיצה ואינו יכול להפריש מאותן הפירות מעשר שני על פירות שלא נכנסו לירושלים דמכיון דאית ביה מעשר שני הנקלט במחיצה נקלט כל הטבל כולו או דילמא לא נתפס בקליטת מחיצה אלא אחד מעשרה שיש בו כלומר כפי חשבון המעשר שני שבאותו הטבל זהו שנקלט אבל השאר יכול הוא לעשותו מעשר שני על פירות שהן חוץ לירושלים מפני שאין תורת קליטת מחיצות כ''א על מעשר שני שבו בלבד ולא איפשיטו הני בעיות:
ר' יונה בעי. איפכא אם עשה להטבל הזה כולו מעשר שני על מקום אחר והן פירות שלא נכנסו לירושלים מהו:
הפריש עליו שני ממקום אחר. אם הפריש מעשר שני ממקום אחר על אותו מעשר שני הטבול באותן הפירות מהו אם נפטרו אותן הפירות מחיוב מעשר שני שבהן או דילמא דאמרי' כבר תפסתו מחיצה וצריך שיפריש המעשר שני מהן ולא מהני במה שמפריש עליו מעשר שני ממקום אחר:
הָא סַלֵּי תְאֵינִים לַאֲכִילָה וְסַלֵּי עֲנָבִים לַאֲכִילָה גְּמַר מְלָאכָה הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא סלי תאנים לאכילה וכו'. על סלי ענבים לגת וכו' דקתני במתני' קאי דוקא אם הן לגת או למוקצה דאז לא נגמרה מלאכתן למעשרות כדתנן בפ''ק דמעשרות היין משיקפה וכו'. אבל אם הן לאכילה גמר מלאכתן קרינן בהו והכל מודים שהמחיצות קולטות אותן:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עָלוּ לִירוּשָׁלֵם נִתְמַנֵּי לָהֶן פֵּירוֹת וּבִקְשׁוּ לִפְדּוֹתָן בִּגְבוּלִין. אָמַר לוֹן חַד סַבָּא אֲבוּכוֹן לָא הֲווֹן עָֽבְדִין כֵּן אֶלָּא מַפְקָ(ר)ן חוּץ לַחוֹמָה וּפוֹדִין אוֹתָן שָׁם. סַבְתָּא הֲוָות סָֽבְרָה מֵימַר רוֹאִין אֶת הַמְּחִיצוֹת כְּאִילּוּ עוֹלוֹת. וְאִילֵּין רַבָּנִין הֲווֹן סָֽבְרִין מֵימַר אֵין רוֹאִין אֶת הַמְּחִיצוֹת כְּאִילּוּ עוֹלוֹת. סַבְתָּא הֲוָות סָֽבְרָה מֵימוֹר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר וְאִילֵּין רַבָּנִין הֲווֹן סָֽבְרִין מֵימוֹר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי פִינְחָס מְסָאֵב לָהּ וּפָדֵי לָהּ דּוּ חָשַׁשׁ לְדֵין וּלְדֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' פנחס מסאב לה ופדי לה. כלומר היה מטמא לפירות מע''ש שנכנסו לירושלים בזמן הזה ואח''כ פדה אותן משום דהוא חשש לדו ולדין לזה ולזה דילמא הלכה כדברי זה או כדברי זה ולפיכך עשה כן דבזה יוצא לד''ה שהרי אפי' בזמן המקדש פודין למע''ש שנטמא אף בירושלים:
סבתא הוות סברה מימר. כלומר ועוד פליגי נמי בהא דסברת הסבא הזה לומר כר''א דס''ל קדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ואילין רבנן סברין מימר כר' יהושע והיינו כתנא דברייתא דס''ל לא קדשה לעתיד לבוא ולא כהאי מתני' דפ''ח דעדיות והיותר נכון לומר דנתחלפו התיבות וצ''ל סבתא הוות סברה מימר כר' יהושע ואילין רבנין סברין מימר כר''א והיינו כהאי מתני' דשלהי עדיות:
סבתא הות סברה מימר. כלומר דהש''ס מפרש במאי דפליגי דסברא דהאי סבא שאמר להם כן משום דסבר מימר רואין את המחיצות של ירושלים אע''פ שחרבו בזמן הזה כאלו הן עולות וקיימות ומחמירין בקליטת מחיצות לפיכך הקפיד עליהן על שהוציאו הפירות להדיא לחוץ כדי לפדותן ואילין רבנין שהיו עושין כן משום דקסברי אין רואין את המחיצות בזמן הזה כאלו הן עולות דכיון שחרבו חרבו ואין קולטות עכשיו:
אבוכון לא הוין עבדין כן. להוציאן בידים להדיא אלא מפקרן חוץ לחומה כלומר שמשליכן כלאחר יד חוץ לחומת ירושלים ופודין אותן שם:
רבי חנינא וכו' עלו לירושלים. ולאחר החורבן היה זה ולפיכך אותן הפירות של מעשר שני שנזדמנו להם שם בקשו לפדותן בגבולין דקסברי דאין דין קליטת מחיצות בזמן הזה:
אָֽמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי אֵין אַתֶּם מוֹדִין לָנוּ בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁיִּיפָדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵיאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. אַף פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן כֵּן. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית 17a שַׁמַּי לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַבְקִירָן וּלְפוֹטְרָן מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. תֹּאמְרוּ בְּפֵירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְקִירָן וּלְפוֹטְרָן מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל אַף פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן יָכוֹל הוּא לְהַבְקִירָן וּלְפוֹטְרָן מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. וְכִי סַלֵּי תְאֵינִים וַעֲנָבִים לַאֲכִילָה שֶׁמָּא אֵין יָכוֹל לְהַבְקִירָן וּלְפוֹטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר. הָדָא אָמַרֹ סַלֵּי תְאֵינִים לַאֲכִילָה וְסַלֵּי עֲנָבִים לַאֲכִילָה גְּמַר מְלָאכָה הֵן. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שֵׁינִי מִמָּקוֹם אַחֵר. תֹּאמְרוּ בְּפֵירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שֵׁינִי מִמָּקוֹם אַחֵר. הָדָא פָֽשְׁטָא שְׁאֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא פשטה שאילה א''ר זעירא. אותה הבעיא דאמר ר''ז לעיל שנסתפק אם נפטר במעשר שני שהפריש עליו ממקום אחר או לא ומהדא דאמרן נפשטה אותה שאילה דהא מיהת בפירות שנגמרה מלאכתן אמרי ב''ש בפשיטות דאינו יכול להוציא עליהן שני ממקום אחר ולא השיבו להן ב''ה כלום בדבר זה:
אמרו להן ב''ש לב''ה. חזרו והשיבו להן תשובה אחרת לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן שאין בהן תורת קליטת מחיצה לפי שהוא יכול להוציא עליהן שני ממקום אחר שהרי עדיין לא חלה עליהן חיוב מעשרות כדין פירות שלא נגמרה מלאכתן ויכול הוא להפריש עליהן מעשר שני מפירות שלא נכנסו לירושלים ולא יבואו פירות אלו שנכנסו לחיוב מעשר שני תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן שאינו יכול להפריש עליהן מעשר שני ממקום אחר לפי שכבר תפסתו מחיצה למעשר שני שבהן וצריך הוא לאכלו בירושלים:
הדא אמרה סלי תאנים לאכילה וכו' גמר מלאכה הן. דהא ילפי ב''ה מהן שיכול להפקיר אף לפירות שנגמרה מלאכתן ומתני' דקתני לגת ולמוקצה בדוקא קתני כדלעיל:
אמרו להן ב''ה. על דבר זה ג''כ חולקים אנו שאף בפירות שנגמרה מלאכתן יכול להפקירן כדי לפוטרן מן המעשרות דהרי סלי תאנים וענבים לאכילה יוכיחו וכי סלי תאנים וענבים שהן לאכילה שמא אין יכול להפקירן לפוטרן מן המעשרות בתמיה אף אנו נאמר בפירות שנגמרה מלאכתן שיכול הוא להפקירן מקודם שיפריש כדי לפוטרן מן המעשרות:
אמרו להן בית שמאי לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן. שאין בהן תורת קליטת מחיצה היינו טעמא לפי שהוא יכול להפקירן ולפוטרן מן המעשרות לגמרי כדי הפקר ולא יהא שייך בהן קליטת מחיצה הלכך אפי' לא הפקירן מקילינן בהו ואין המחיצה קולטת אותן תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן וחל עליהן חיוב מעשרות ואינו יכול להפקירן הלכך בדין הוא שיקלטו אותן מחיצות:
אף פירות שנגמרה מלאכתן כן. כלומר ומאי שנא דפלגיתו בפירות שנגמרה מלאכתן תאמרו אף בהן כן:
אמרו ב''ה לב''ש. תוספתא הוא בפרק שני ואדברי ר' שמעון בן יהודה גריס לה דקאמר לא נחלקו ב''ש וב''ה על פירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה ויאכל בכל מקום ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן וכו' כדקתני במתני' ובתוספתא הגי' משובשת והגי' דהכא עיקרית. אמרו להן ב''ה לב''ש אין אתם מודים לנו בפירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה מע''ש שלהן ויאכל בכל מקום דהא לר''ש בן יהודה לא נחלקו בכך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source